נספח ד׳·היקף לפי מגזר·IF-D-1.0
אותם עקרונות. אילוצים שונים לגמרי.
הפער בין סטארטאפ בן שנה לגוף ציבורי אינו ברמת האיום — שניהם מותקפים באותם כלים — אלא בתקציב, ברגולציה ובקצב שבו אפשר לשנות משהו. הנספח הזה מפרט את נקודת ההתחלה בכל מגזר.
ד.0 — מגזרים
הסיכון בשלב הזה הוא לא קנס רגולטורי אלא אובדן הנכס עצמו — הקוד, המחקר, רשימת הלקוחות הראשונים. במקביל, כל לקוח ארגוני ראשון ישאל שאלות אבטחה עוד לפני שיחתום.
כאן כמעט אף פעם אין מחסור בכלים — יש עודף. מערכות ותיקות שאי אפשר להחליף, עשרות ספקים ודרישות רגולטוריות שסותרות זו את זו. העבודה היא בעיקר לעשות סדר ולקבוע קדימויות.
הרגולציה כאן היא לא המלצה. מעבר ל־PCI DSS ולדרישות הפיקוח, הסיכון האמיתי הוא אמון — לקוח שחווה הונאה לא חוזר, ולא משנה כמה מהר טופל האירוע.
עונות שיא הן גם עונות התקיפה. חנות שנופלת ביום המכירות הגדול מפסידה פעמיים — במכירות ובאמון — ודליפת פרטי לקוחות עולה שנים לתקן.
כשהמערכת משרתת אזרחים, זמינות היא חלק מהאבטחה. לצד ההגנה על מידע רגיש נדרשת תוכנית המשכיות שמניחה שהתקלה כבר קרתה.
התחום שלכם לא ברשימה? הרשימה מתארת את המגזרים הנפוצים, לא את כולם. תארו את הפעילות בפנייה ונתחיל משם.
גם אם אף אחד מהם לא מדויק — השיחה הראשונה בדיוק בשביל זה. ישראל פיגה ישאל על הפעילות לפני שיציע היקף.